סוביח נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ ואח' - פסקדין

פסק דין

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל (הגב' איה מחאג'נה קרמאן), מיום 5.3.13, בתיק מס' 02-99682-13-8, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש להפחתת צו התשלומים בתיק האיחוד.

בהחלטת כב' הרשמת יונת הברפלד אברהם מיום 30.1.13 במסגרת תיק פרטני מס' 02-35709088 נקבע למבקש צו תשלומים חודשי בסך של 1,500 ₪ ואוחדו תיקיו. החלטה זו לא צורפה כלל לבקשת רשות הערעור אשר בפני.

ביום 5.3.2013 הגיש המבקש בקשתו להקטנת צו התשלומים בתיק האיחוד לסך של 500 ₪.

המבקש ציין בבקשתו את נסיבותיו האישיות ומצבו הכלכלי וכן הגיש פירוט הוצאותיו.

בקשה זו נדחתה בהחלטתה מיום 5.3.13 של הרשמת הנכבדה, ההחלטה נשוא בקשת ערעור זו. בהחלטה נקבע כי תיק האיחוד לחייב נפתח על ידי החלטה בתיק 02357009088 מיום 30.1.13 לפיה נקבע צו חיוב חודשי על בסך 1,500 ₪ החל מיום 15.3.13 ובכל 15 לחודש שאחריו.

לאחר שעיינה בבקשת החייב, בהחלטה מיום 5.3.13 ומסמכי הבקשה לא מצאה הרשמת הנכבדה שינוי נסיבות אשר יצדיק את הפחתת צו החיוב בתשלומים. הרשמת הנכבדה קבעה כי נסיבות המבקש פורטו היטב בהחלטת כבוד הרשמת יונת הברפלד אברהם מיום 5.3.13, וכי היא אינה יושבת כערכאת ערעור על החלטות רשמים אחרים.

בבקשה אשר בפני טוען המבקש כי הרשמת הנכבדה טעתה כאשר החליטה לדחות את בקשתו. המבקש טוען כי מצבו כיום הורע לעומת מצבו בעת שנקבע לו צו התשלומים בסך של 1,500 ₪. המבקש טוען כי הוא נכה צה"ל המוכר הסובל מנכות בשיעור של 50% לפי קביעת המוסד לביטוח לאומי. המבקש אב לשישה ילדים הסומכים על שולחנו ואשתו אינה עובדת. לטענתו הוא מתקיים מקצבת הנכות בלבד ולא מקבל כל עזרה אחרת. למבקש הוצאות מחייה כגון חשמל, גז, ארנונה, טלפון ומזון. לטענתו אין ביכולתו לעמוד בצו התשלומים שנקבע לו.

דיון :

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, אני דוחה אותה אף בלא צורך בתשובת המשיבים.

תקנה 119 (ה) לתקנות ההוצאה לפועל קובעת כי בקשת רשות ערעור תוגש תוך 20 ימים מיום מתן ההחלטה, אם ניתנה בפני הצד המבקש לערער, או מיום שהומצאה לו אם ניתנה ההחלטה שלא בפניו.

לפיכך המועד להגשת בקשת רשות הערעור ביחס להחלטה נשוא בקשת רשות הערעור שבפני חלף ומן הטעם הזה בלבד יש לדחות את הבקשה.

זאת ועוד, למעשה ההחלטה עליה מבקש המבקש לערער בפני מתייחסת באופן ישיר להחלטה מיום 30.1.13 במסגרתה כאמור נקבע למבקש צו התשלומים בסך של 1,500 ₪ ומשכך היה על המבקש להגיש את בקשת רשות הערעור ביחס להחלטה זו.

"הכלל הוא שאם לא עמד החייב במועד הקבוע בתקנות להגשת בקשת רשות ערעור, אין לאפשר לו לעקוף את הסדרי הדין ולהביא להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור באופן מלאכותי ובאמצעות הגשת בקשה נוספת באותו העניין לרשם (הש' ס' ג'ובראן רע"א 3435/08 זמיר מועלם נ' ישראפלורס בע"מ, דינים עליון צ 628)."

ראה: כבוד השופט דוד בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות - חלק ראשון, מהדורה שביעית 2011, ע"מ 110.

הדברים יפים אף לענייננו. אין לאפשר למבקש בנסיבות אלו להביא להארכת המועד להגשת בקשת הערעור באופן מלאכותי על ידי הגשת בקשה נוספת באותו העניין כפי שעשה ואף מן הטעם הזה יש לדחות את בקשת רשות הערעור.

כמו כן, אף לגופו של עניין יש לדחות בקשת רשות הערעור, ואפרט.

מעיון בהחלטה נשוא בקשת ערעור זו, עולה כי זו ניתנה לאחר שהרשמת הנכבדה עיינה בהחלטה מיום 30.1.13 וכן בבקשת החייב והמסמכים אשר הוגשו לעיונה, והחלטתה סבירה בנסיבות ואין מקום להתערב בה.

באשר לגובה צווי החיוב בתשלומים, נקבע לא אחת כי התערבותה של ערכאת הערעור בקביעת גובהו של צו החיוב בתשלומים, תהא מצומצמת ותעשה במשורה, זאת נוכח העובדה כי רשם ההוצאה לפועל הוא האחראי על בחינת יכולת הפרעון של החייב בהתאם לנסיבותיו והמופקד על עריכת חקירת היכולת בעניינו.

ראה בעניין זה בר"ע 1071/03 דרור גולן נ. בנק לאומי לישראל בע"מ (ניתנה ביום 2/2/03)